החלטה בתיק סע"ש 59109-11-12

לפנינו  בקשתו של מר אברהם סימן טוב (להלן: "המבקש")  למתן צו מניעה זמני המונע את פיטוריו מעבודתו כמשגיח כשרות, כאשר לטענתו המניע לפיטוריו הוא מעורבותו בחשיפת מעשי שחיתות ע"י גורמים שונים במועצה הדתית פתח תקווה (להלן: "המשיבה 1" או "המועצה").

הרקע לבקשה-

1.                 המבקש מועסק כמשגיח כשרות מטעם המועצה הדתית פתח תקווה בשישה (6) בתי עסק שונים (להלן: "משיבים 3-8"). במקביל להעסקתו במועצה הדתית פתח תקווה, הועסק המבקש כמשגיח כשרות גם מטעם המועצה הדתית תל- אביב.

2.                 בחודש 7/12 זומן המבקש לשימוע במועצה הדתית תל-אביב.

3.                 במהלך חודש 10/12 זומן המבקש לשימוע נוסף במועצה הדתית תל-אביב, בעקבותיו התקבלה החלטה במועצה הדתית בתל אביב, המאשרת את פיטורי המבקש.

4.                 המבקש זומן לישיבת שימוע במועצה ביום 18.11.12. לטענת המבקש, עקב נסיבות אישיות איחר לישיבה כמספר דקות, אך כשהגיע למקום נאמר לו כי "כולם עזבו" וכי לא יתקיים שימוע.

5.                 ביום 21.11.12 זומן המבקש לשימוע נוסף ביום 25.11.12 (סומן יב).

6.                 ביום 21.11.12 פנה המבקש באמצעות בא כוחו, במכתב שבו דרש לדעת מהו הרכב ועדת השימוע, אסמכתא למינויה וכן לקבל לידיו המסמכים הנוגעים להליך השימוע כמו גם פירוט הטענות המועלות כנגד המבקש (סומן יג).

7.                 ביום 22.11.12 נתקבלה תשובתו של מר ינון פרסיק (סומן יד).

8.                 ביום 22.11.12 נשלחה תגובת ב"כ המבקש למכתבו של מר פרסיק, בה טען כי מינוי ועדת השימוע נעשה שלא כדין. כמו כן דרש ב"כ המבקש לבטל את ישיבת השימוע שנקבעה ליום 25.11.12 מהטעם כי המבקש זומן בהתראה קצרה, ללא שהועברו לו המסמכים הנוגעים בעניינו ומבלי שפורטו הטענות העומדות נגדו (סומן טו).

9.                 למכתב זה לא באה תשובה, ועל כן התייצב המבקש לישיבת השימוע בעניינו.

10.       ביום 27.11.12 קיבל המבקש מכתב המורה על הפסקת פעילותו של המבקש כמשגיח כשרות (סומן טז).

11.       ביום 29.11.12 הוגשה הבקשה הנוכחית.

המבקש טוען כי פיטוריו נעשו משיקולים זרים ופסולים, ונובעים למעשה מפעולותיו לחשיפת מעשי שחיתות שבוצעו ע"י מספר גורמים במועצה. זאת ועוד, אין כל נימוק ענייני בבסיס ההחלטה לפטרו, ולו מטעם זה יש לבטל את החלטת הפיטורים, אף מבלי לבחון את סבירותה. כמו כן, ועדת השימוע שהתכנסה בעניינו הוקמה ופעלה בחוסר סמכות, והשימוע שנערך בעניינו נעשה למראית עין בלבד. לטענת המבקש ההחלטה על עצם שיבוצו של אדם כמשגיח כשרות ואופן שיבוצו אינה נתונה לשיקול דעתו המוחלט של הרב הלוי (להלן גם: "הרב" או "משיב 2"), אשר במקרה הנוכחי אף לא היה נוכח בוועדת השימוע שנערכה למבקש. למבקש אף לא ניתנה זכות ערעור על החלטת הרב. המבקש עותר לחסות גם תחת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינה תקין), תשנ"ז- 1997. לאור כל האמור, עותר המבקש להורות על ביטול פיטוריו ואכיפת העסקתו בשירות המועצה, ולאסור על מי מהמשיבים להפסיק את עבודתו כמשגיח כשרות.

לטענת המועצה והרב מיכה הלוי (להלן: "המשיב 2" או "הרב"), העסקתו של המבקש הופסקה לאחר שכשל בתפקידו, הפר את האמון שהוענק לו ע"י הממונים עליו והפר את אמונו של הציבור כנאמן על שמירת הכשרות. כל טענותיו של המבקש לעניין פיטוריו "נולדו" רק כניסיון להתמודד עם הפיטורים, וליצור תמונה שקרית ומעוותת, טענות אשר משוללות כל יסוד. עוד נטען, כי הגורם המוסמך להחליט בעניין נאמנות בכשרות הינו הרב. תקיפה של החלטתו הינה באמצעות פניה בעתירה מנהלית לבג"צ, ובית דין זה אינו מוסמך לדון בעניין. לגופו של עניין, השימוע נערך למבקש כדין, המבקש הוזמן כדין, טרם השימוע הומצא לו כל החומר הנוגע לעניינו, המבקש נכח בשימוע וניתנה לו הזדמנות להשמיע את דברו. בסופו של יום, ההחלטה על שלילת הסמכתו של המבקש נתקבלה ע"י הרשות המוסמכת, דהיינו, הרב וזאת לאחר ששקל את המלצות הוועדה. משעה שהרב איבד את אמונו בשליחו, קרי, במשגיח, הרי שהמבקש אינו יכול עוד להמשיך את שליחותו.

הכרעה :

אשר לשאלת הסמכות העניינית: 

המשיבים טענו כי בית דין זה נעדר סמכות עניינית לדון בבקשה, וכי השגה על החלטת הרב צריכה להיות מוגשת באמצעות עתירה מנהלית לבג"צ.

יש לציין, כי בחלק מהמקרים מפעילה המועצה הדתית את מערך המשגיחים על ידי עובדים המועסקים על ידיה, אם כי ברוב המקרים, כמו גם במקרה שבפנינו, מועסקים משגיחי הכשרות על ידי בתי העסק עליהם הם משגיחים, הגם שהצבתם לעבודה והפיקוח השוטף עליהם מסורה בידי המועצה הדתית.